פרידה משנה את הבנאדם, הופכת ציניקנים גמורים לנערות רגשניות בנות 16, גורמת לזמרי רוק כבד לכתוב שירי אהבה (אין שום תירוץ אחר לבלדות), לאנשים יציבים להתאבד וכ'ו.

קלטתי שהפרידה השפיעה עלי באחת-עשרה בלילה, כשמיררתי בבכי מול סרט מטופש עם הילד המעצבן מהחוש השישי. לא רק שבכיתי בסוף, גם התמרמרתי מקרב ליבי על חוסר ההתחשבות של יוצרי הסרט וציפיתי לטוויסט עלילתי שיחזיר אותו (ובתור בחורה שמאמינה בסרטי ג'אנק באופן אידאולוגי וחושבת שצריך לגרוס מי שרואה מרצון סרטי דרמה, אני אמורה לבצע חראקירי על עצם זה שראיתי את הסרט).

לא, לא אכנע לזה! העברתי תחנה, סרט מטופש אחר, "ליל המסכות-20 שנה אחרי" ואני מוצאת את עצמי מנסה להבין איזו מערכת יחסים היתה בין האח (רוצח פסיכופט שחזר מהקבר) לאחותו (ג'ימי לי קרטיס, מה יותר גרוע?) ואיפה אמא שלהם בכל הסיפור (אמא! הוא שוב מנסה להרוג אותי עם דוקרן קרח, לא נורא מותק, תתעלמי ממנו והוא יפסיק ( ושוב ממררת בבכי על מר גורלם.

כיביתי את הטלויזיה, הדלקתי רדיו, דניאל סולומון, מצחיק מאוד אלוהים.
בצר לי החלטתי לפנות לרציונליזציה:
"נו טוב", אמרתי לעצמי (דיבור לעצמי הוא אחת התופעות הראשונות של פרידה?) "לא נורא , נחזור לשוק, נכיר בחורים חדשים, יהיה כיף".
עצמי קראה לי סתומה וגררה אותי למראה : "עם זה את הולכת לנצח"? היא צווחה בעודה מצביעה על תספורת ה"לא נורא זה יגדל " שמעטרת את ראשי.
"הממ..." עניתי לעצמי, "כנראה שזה לא יהיה קל".
"לא יהיה קל?" עצמי המשיכה לצווח, "את בת 26, גרה בפרובינציה עם אמא, לא מצליחה למצוא דירה בת"א ואין לך עבודה, הסיכוי היחיד שלך למצוא דייט זה אם תסעי עוד פעם במעלית עם הקשיש החרמן מקומה 2!!!"

השתקתי את עצמי, מה פתאום, הרי צפויים לי חיי רווקות סוערים ומרגשים , כולי כוסית ומגניבה, יש לי מלא חברים לצאת איתם לכל הפאבים הכי שווים, ובטוח יהיו שם אלפי אנשים שישמחו להכיר בחורה עם אופי לא יציב שמעשנת כמו נרקומנית ,מקללת כמו מלח, שותה כמו סוור (או ההיפך) ומחזיקה שלפוחית שתן חלשה במיוחד .

עצמי שתקה לכמעט יום ואפילו הייתה נחמדה ולא הזכירה לי שאפחד לא התחיל איתי בפאב אתמול (כנראה שלצבוע את השיער מבלונד, לא היה מעשה חכם) אבל לעצמי ולכל שכמותה יש מין נטייה מעצבנת כזאת, לחזור כמו בומרנג אחרי כל פרידה, מלווה את עצמה בשירים מבית היוצר של דניאל סולומון ומה שנותר לעשות אחרי פרידה הוא לנסות לגרש את הצד הזה ולצאת שוב לדרך, עם שיר אחר בלב והרבה תקווה.